החלטה בתיק הע"ז 233/07 - פסקדין

1.         לפני בקשת הנאשם להורות על זימונו לעדות בשנית של מר שלמה יפת, מפקח מטעם המאשימה, כדי להגיש באמצעותו מסמך שצורף לבקשה זו. לטענת הנאשם, בעת כתיבת הסיכומים מטעמו, התחוור לו כי המסמך האמור לא הוגש על אף היותו חלק מחומר החקירה מטעם המאשימה, ואף כי מדובר במסמך חיוני להוכחת טענות הנאשם.

            המאשימה מתנגדת לבקשה הן בשל עיתויה, והן משום שאין במסמך זה בכדי לסייע לטענות הנאשם.

2.         ואלו העובדות הצריכות לעניין:

א.         נגד הנאשם הוגשו שלושה כתבי אישום. האחד בשנת 2007, ושניים נוספים בשנת 2008. בכל האישומים מואשם הנאשם בהעסקת עובדים זרים שלא כדין. הנאשם טוען כי העובדים שנתפסו באתר הבניה לא היו עובדיו, וכי אחד מאותם עובדים, היה קבלן המשנה שלו (מר נאצר מוחמד עלי דאר עיסא), והוא שהעסיק את העובדים.

ב.         ביום 13.6.11 התקיימה ישיבת הוכחות, ובסופה ניתנה החלטה כי על הנאשם להודיע אם הוא מבקש להביא עדים נוספים. משלא הוגשה תגובת הנאשם, ניתנה החלטה ביום 13.7.11 על הגשת סיכומים.

ביום 19.7.11 ביקש הנאשם לזמן לעדות את מר שלום בראשי, בעל הנכס שבו התבצעו העבירות לכאורה (להלן - "מר בראשי"). לאחר שהתקבלה הסכמת המאשימה, זומן העד לדיון.

ג.          מר בראשי לא התייצב לדיון שנקבע ליום 20.9.11. משכך, ניתנה החלטה כי על הנאשם להודיע האם יש לזמן את העד בצו הבאה. משלא נתקבלה הודעת הנאשם, ניתנה ביום 30.10.11 החלטה על הגשת סיכומים.

ד.         המאשימה הגישה את סיכומיה ביום 7.11.11.

3.         טענות הצדדים:

המבקש טוען כי יש להזמין את מר שלמה יפת לעדות בשנית כדי להגיש באמצעותו מסמך שנערך על ידו ביום 13.11.03. הנאשם טוען כי למסמך זה חשיבות רבה להוכחת חפותו, שכן במסמך מתועדת שיחתו הטלפונית של מר יפת עם מר בראשי, שבמהלכה אמר מר בראשי כי יש לו מספר קבלני משנה. טוען הנאשם כי מסמך זה תומך בגרסתו, כי במקום עבדו קבלנים נוספים, ועל כן העובדים שנתפסו אינם עובדיו.

4.         המאשימה מתנגדת להעדתו בשנית של מר יפת. לטענתה הבקשה אינה עומדת בדרישות הדין להבאת ראיה נוספת בשלב זה של ההליך. כמו כן האמירות במסמך, המיוחסות למר בראשי, הינן לכל היותר עדות מפי השמועה, ועל כן אין לאמור במסמך משקל כלשהו.

5.         דיון והכרעה:

            סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:"חוק סדר הדין הפלילי") קובע כי -

"סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט". 

            השיקולים להתיר הבאת ראיות נוספות בערכאה הדיונית, זהים לאלה הנשקלים כאשר מתבקשת הבאת ראיות בשלב הערעור, ואלו הם: האם הראיות המבוקשות היו בהישג ידו של המבקש בעת הדיון; קיומו של אינטרס סופיות הדיון; טיבן של הראיות שהגשתן מתבקשת, והסיכוי כי הבאתן תביא לשינוי תוצאת המשפט (עפ (עליון) 5874/00 ארנלדו לזרובסקי נגד מדינת ישראל, פדי נה (4) 249, להלן- "עניין לזרובסקי").

            נבחן שיקולים  אלה בענייננו.

6.         מבקשתו של הנאשם עולה כי המסמך המבוקש היה מצוי בידיו כל העת, ואולם מפאת שגגה וחוסר תשומת לב, לא הוגש המסמך לבית הדין (סעיף 2 לבקשה). מכאן, שהתנאי הראשון לבקשה אינו מתקיים. אין מדובר בראיה חדשה אלא בראיה שהיתה בידי הנאשם כל העת.

7.         באשר לאינטרס של סופיות הדיון, נפסק כי ככל שהבקשה להבאת הראיות הנוספות מתבקשת בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך יהיה יקשה על בית המשפט לקבלה (עניין לזרובסקי). בקשה זו הוגשה בשלב הסיכומים, כאשר ב"כ הנאשם השתהה מאוד בהגשת בקשותיו, ולאחר שהמאשימה הגישה את סיכומיה, והיה על הנאשם להגיש את סיכומיו זה מכבר. די בכך כדי לדחות את הבקשה. עם זאת, יש לזכור כי מחד גיסא הפרוצדורה אינה מיטת סדום וניתן, לעיתים, לסטות ממנה. מאידך גיסא מאחורי כללי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים שנועדו להבטיח הליך הוגן (עא (עליון) 5994/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ ואח' נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם  ואח' (ניתן ביום 31/01/2010). על כן, על אף השלב שבו אנו מצויים, יתכן שהייתה הצדקה להתיר את הבאת הראיה, אילו היה מדובר בראיה משמעותית ובעלת משקל, שיש בה כדי להועיל לנאשם. לא זה המצב בענייננו.

8.         עיון בטיבה של הראיה מלמד כי אין בה בכדי להועיל לנאשם. כפי שעולה מעדותו של מר יפת מיום 12.9.10, בשל חלוף הזמן, הוא אינו זוכר עוד את פרטי האירועים שבגינם נקרא להעיד (ע' 4 ש' 3-4). על כן בוודאי שלא יוכל להעיד על תוכן השיחה. משכך, אף אם מר יפת היה זוכר את תוכן השיחה, הרי שלא היה יכול לאשר את הטענה העולה מן המסמך- היותם של קבלנים נוספים במקום: